ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
1871-05,1871.1-05
01/04/2007
|
בפני השופט:
1. אסתר קובו סגן נשיא - אב"ד
2. מיכל רובינשטיין סגן נשיא
3. שרה דותן
|
| - נגד - |
התובע:
1. יאלי הרן
2. גדעון הרן
3. יהושע וינברג
4. יואל קלמס
5. ני-רח השקעות בע"מ
עו"ד ד"ר מ. וינברג
|
הנתבע:
חברת נתיבי איילון בע"מ
עו"ד א. המר
|
| פסק-דין |
ערעור והערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בת.א. 82549/96 (כבוד השופט ד. מור), לפיו נדחתה טענת המערערים בע"א 1871/05 כי תוכנית מתאר תא/2206 נעדרת כל תוקף. עם זאת, התקבלה, בחלקה, תביעתם לדמי שימוש ראויים בגין מקרקעין בהם תפסה המשיבה חזקה ונפסקו להם גם הוצאות (להלן: "
פסק הדין").
ערעור 1871/05 מוגש גם על החלטת בית המשפט שניתנה לאחר פסק הדין שעניינה שומת ההוצאות האמורות ואישורן (ראו החלטה מיום 1.5.05).
למען הנוחות בלבד יכונו הצדדים בהתאם לכינויים בע"א 1871/05.
רקע
1. הגב' רבקה הרן, ז"ל, הגב' אהובה וינברג, ז"ל וכן המערער 4, יבדל"א, הינם קרובי משפחה. המערערת 5 הינה חברה בשליטתם של קרובת משפחה נוספת ושל עו"ד דורון, שותף בכיר במשרד ב"כ המערערים.
כולם היו בעלים במושע של
1.14%
מחלקות 51 ו - 54 בגוש 6626 (להלן: "
החלקות"). גודל החלקות 16,458 מ"ר ו - 8,985 מ"ר בהתאמה, וחלקם של הבעלים על פי הנתונים דלעיל
290 מ"ר
.
מיקומן של החלקות בצפון תל אביב, מעבר לירקון, ועל חלקן הארי עוברת דרך מהירה, הידועה כ"נתיבי איילון".
2. מבחינה תכנונית, חלה על החלקות תכנית מתאר מקומית תא/2206 שפורסמה למתן תוקף
בשנת 1991, שמטרתה ליעד שטחים לדרך מהירה, מסילות ברזל, כולל שולי הדרך ועיצוב הנוף (להלן: "
התכנית", ראו י"פ 3906 מיום 25.7.91).
בשנת 1994פורסמה הודעה לפי סעיפים 5 ו - 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1942 (להלן: "
פקודת הקרקעות") ולפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "
חוק התו"ב") כי בהתאם לתוכנית עומדת הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב להפקיע 11,513 מ"ר מחלקה 51 ו - 6,313 מ"ר מחלקה 54 לצרכי "דרך" (י"פ 4266 מיום 11.12.94 וכן תיקון בי"פ 4446 מיום 6.10.96).
בשנת 1997פורסמה הודעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות וסעיפים 189-190 לחוק התו"ב כי הקרקעות דלעיל היו לקניינה המוחלט של עיריית תל אביב (י"פ 4251 מיום 13.7.97).
עוד יש לציין כי מוסכם על הצדדים שמאז
1.4.1989 תפסה המשיבה חזקה בשטח של 11,513 מ"ר בחלקה 51 ומאז 1.6.89 תפסה היא חזקה גם ב - 6,313 מ"ר שבחלקה 54.
3. כתב התביעה הוגש בחודש
נובמבר 1996 לבית משפט השלום על ידי הגב' הרן, הגב' וינברג והמשיבים 4-5 (לאחר מתן פסק הדין והגשת הערעור כאן הלכו לעולמן הגב' הרן והגב' וינברג, ויורשיהן המשיבים 1-3, יבדל"א, הם הבאים בנעליהן). בכתב התביעה נטען כי התוכנית נעדרת כל תוקף משום שהיא עומדת בניגוד לתמ"א 3 ותמ"א 23, ולא התקבל אישורה של המועצה הארצית לתכנון ולבניה לחריגה מהתוכניות האמורות. כן עתר כתב התביעה לחיוב המשיבה בדמי שימוש ראויים, החל משנת 1989 ועד לשנת 1996.
4. ההליכים המשפטיים נמשכו כעשור שבמהלכו נדרש בית המשפט לארבע פלוגתאות: (א) קיומו של מעשה בית דין; (ב) שיהוי; (ג) בטלות התוכנית מחמת העדר אישור המועצה הארצית; (ד) ובהנחה שהתוכנית תקפה - דמי השימוש הראויים בהם יש לזכות את המערערים.
להלן תמצית קביעותיו של בית המשפט:
א.
מעשה בית דין - על שום מה ?
התברר כי בשנת 1997 נתן כבוד השופט ד"ר מודריק מבית משפט זה פסק דין בעת"מ (ת"א) 56/97
הרן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב (לא פורסם, פסק דין מיום 3.12.97), שבו נדחתה, מחמת שיהוי, עתירת המערערות להצהיר כי התוכנית בטלה וחסרת תוקף.
על כן, נקבע כי יש בפסק הדין שבעתירה דלעיל משום מעשה בית דין, הן מחמת זהות הצדדים, שכן בין המשיבה לפניו ובין המשיבה באותה עתירה קיימים יחסי קרבה משפטית, והן מחמת זהות העילות. על החלטה זו הוגשה בר"ע (בר"ע 1181/01), שבסופה הוחזר הדיון לבית משפט השלום, לאחר שנקבע כי אין לדחות את התביעה על הסף בשל השתק עילה.
מכל מקום, קבעה הערכאה הדיונית כי יש לדחות את התביעה מחמת השיהוי שבהגשתה וכך גם לגופה.
ב.
שיהוי